מכרזי רכב ממשלתי

פעילותה של ממשלת ישראל מבוססת על משרדי הממשלה השונים, שכל אחד מהם אחראי על תחום או תחומים שונים היוצרים יחדיו, בסופו של דבר, את ניהולה הכולל של המדינה. במשרדים המוכרים והחשופים לציבור, ניתן למצוא את משרדי האוצר, הבריאות, החינוך, המשפטים, התקשורת וכן הלאה. לצורך ביצוע פעילותם השוטפת, נעשה שימוש מסיבי בציוד וברכבים מהסוגים השונים. על ממנת לייעל את העבודה באמצעות תקינותם של הרכבים המשמשים את המחלקות במשרדי הממשלה השונים, חידוש ציי הרכב (הן הרכבים המשמשים לעבודה והן הרכבים הנמצאים בשימושם של מנהלים או עובדים בכירים) יוצאים מכרזים רכב ממשלתיים, שעניינם הוא מכירת הרכבים הוותיקים יותר לכלל הציבור הרחב.

במכרז כזה, כל אחד מהאנשים המעוניינים ברכישת רכב מגיש הצעת מחיר משלו, שאליה מצורף צ'ק בנקאי שהסכום הנקוב עליו הוא 10% מגובה ההצעה. הצ'ק המצורף משמש לפיקדון אשר מוחזר למשתתפים במכרז שלא זכו בו. ההצעה הגבוהה ביותר המתקבלת, באופן טבעי, היא ההצעה הזוכה.
לרוב, לא ניתן לדעת באופן מדויק את מצבו של הרכב, מעבר לצפייה חיצונית בו ולטופסי הערכת השמאי המצורפים למסמכי המכרז בעת פרסומם, וזהו חסרון גדול. אבל, מאחר שמדובר ברכבים ששימשו את המשרדים הממשלתיים, ניתן לומר ברמת סבירות גבוהה למדי, כי המדובר ברכבים שזכו לתחזוקה ברמה גבוהה ובאופן קבוע, בניגוד לרכבים שעוקלו מידיים פרטיות.

מכרזים כאלו נחשבים למכרזים מבוקשים מאד, ולכן, אפשר להגיש הצעה הכוללת התייחסות לעד לעשר מכוניות בפעם אחת. לפני כשנתיים (בשנת 2017) בוטלו דמי ההשתתפות שהיו כרוכים בהגשת מכרז כזה. הגשת מכרז כזה יכולה להתבצע בידי המכריז עצמו, או בידי נציג שלו, מצב עדיף, בעיקר כאשר המדובר בחברה גדולה המטפלת במספר מכרזים במקביל.